 |
 |
 |
|
על הכוהנים, כמשרתים בקודש, להקפיד הקפדה חמורה יותר על דיני טהרה, ועוד יותר חייב בכך הכוהן הגדול. הפרשה פותחת בהוראות הקשורות בזה.
אחר כך מזכירה הפרשה את המועדים הקדושים לישראל, ואת המצוות ששייכות לכל חג: שבת, פסח, הנפת העומר וספירת העומר, ראש השנה ויום הכיפורים, ולבסוף חג הסוכות.
גם נר התמיד ולחם הפָּנים, המונחים במקדש לפני ה' דרך קבע, נזכרים בפרשה.
בסוף הפרשה מסופר על שני אנשים שבמהלך מריבה ביניהם הזכיר אחד מהם את שם ה', וקילל. הוא הובא לפני משה לדין, ועל פי הוראת ה' הוציאו את האיש המקלל מחוץ למחנה, ורגמו אותו באבנים.
|
|
|
|
 |
|
Supported by The Jewish Agency for Israel
