בין אדם לחברו - פרשת ויגש - פירושים ומפרשים

היה זה עוד שיעור "פירושים ומפרשים". הכניסה לאתר לוּותה כרגיל בערפל, ותומר וטליה חיכו בסבלנות שיתפוגג. בינתיים הם חשו בדקירות קלות של עלים או ענפים וניסו להתרחק מהם מעט. עוד לפני שהתפוגג הערפל שמעו תומר וטליה קול עמוק וסמכותי: "וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ" (בראשית, פרק י"ח פסוק כ').
כשהתפזר הערפל לגמרי, מצאו תומר וטליה את עצמם בכניסה לבניין מפואר, ליד שיח אשל רחב. במעלה המדרגות, לפני דלת הכניסה, עמד אדם לבוש בטוניקה לבנה מהודרת ועל ראשו תרבוש. מולו עמד אדם שלבש בגדים פשוטים, הוא נאם ונופף בידיו בהתרגשות. בתחתית המדרגות עמדו עוד שישה גברים והקשיבו.
"הנאום המפורסם של יהודה לפני יוסף, זוכרים?" לחש קול מאחוריהם. "בוודאי!" לחשה טליה בחזרה, עדיין מרותקת למתרחש, "לאחר שיוסף אמר לאחים שהוא רוצה לאסור את בנימין, קם יהודה וניסה לבקש את שחרורו. הוא התנדב אפילו להיאסר במקומו". "בדיוק", אמר האיש מאחור, "וכעת כינה יהודה את בנימין ילד זקונים. בעצם בגלל הביטוי הזה הגעתי לכאן". "מה מיוחד כל כך בביטוי הזה?" שאל תומר, ושני הילדים הסתובבו אל הדובר. האיש קד קידה קטנה. "נעים מאוד, אני משה בן נחמן. אתם אולי מכירים אותי בכינוי רמב"ן. אני מבין שאתם תומר וטליה". שלושתם חייכו זה אל זה. "בעניין הביטוי..." המשיך רמב"ן, "בפעם האחרונה שהופיע בתורה ביטוי דומה הוא תיאר דווקא את יוסף. בפרשת וישב כתוב: 'וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ' (בראשית, פרק ל"ז פסוק ג'), למען האמת, כרגע אני מנסה לפרש את הביטוי שם, אך כיוון שאני יודע שכאן, בפרשת ויגש, מופיע ביטוי דומה – ילד זקונים, חשבתי שאולי אוכל ללמוד משהו נוסף". שני הילדים הרהרו כמה שניות. "אולי", אמר תומר, "שני הביטויים: בן זקונים וילד זקונים, באים להדגיש שהבן נולד כשאביו כבר היה זקן, ולכן בן זה אהוב במיוחד. יהודה בחר בביטוי הזה בכוונה כדי לעורר ביוסף רחמים על בנימין". "יכול להיות", הוסיפה טליה, "שבן שנולד לאביו כשהוא כבר זקן, נדרש לעזור לאביו יותר מהבנים האחרים ולפעמים קשה לאב להסתדר בלעדיו. אולי יהודה חשב שגם טיעון זה ישכנע את יוסף לשחרר את בנימין".
"מעניין", אמר רמב"ן, ספק להם ספק לעצמו, "אני צריך לבדוק אם זה מתאים גם לסיפור בפרשת וישב, שיוסף לא יצא למרעה עם אחיו..." הוא הרים את מבטו אל טליה ותומר והוסיף: " בהחלט עזרתם לי, תודה רבה!" ושוב כיסה הערפל את הכול והשניים מצאו את עצמם בכיתת מחשבים. על המסך שמולם הופיע פירושו של רמב"ן:

כי בן זקונים הוא לו – ... והנראה בעינַי כי מנהג הזקנים שיִקחו אחד מבניהם הקטנים להיות עמו לשרתוֹ, והוא נשען על ידו תמיד לא ייפרד ממנו, והוא נקרא לו בן זקוניו בעבור שישרתוֹ לזקוניו, והנה לקח יעקב את יוסף לדבר הזה והיה עמו תמיד, ועל כן לא ילך עם הצאן ברעותם במקום רחוק.

"אז הוא מצא קשר בין הפרשות!" אמר תומר בסיפוק. "כן", אמרה טליה, "נדמה לי שדבר כזה עוד לא היה לנו, נכון? פירוש אחד שמתאים לשני ביטויים דומים במקומות שונים. אנחנו בהחלט מתקדמים!" והשניים פנו במרץ למשימות הנוספות.

משימות והודעות