דורי ונועה התכוננו לשיעור פרשת השבוע. הם פתחו את התנ"ך וקראו את הברכות של יעקב לבניו. משום־מה התעכבו עיניהם על הברכה ליששכר:

"מה זה?" נדהמה נועה, "זו ברכה? מי היה רוצה שיברכו אותו שיהיה חמור?"
"רגע, רגע", מיהר דורי להגן על יעקב (וגם על יששכר), "אנחנו כבר יודעים שכל מיני מילים וביטויים מן התורה קיבלו מאוחר יותר משמעויות אחרות. אולי זה מה שקרה גם במקרה הזה?"
"יכול להיות שאתה צודק", אמרה נועה, "בוא נסתכל מה אומרים כאן הפרשנים, מממ... או! הנה, רש"י כותב על זה משהו:"

"זה מזכיר לי", אמר דורי, "שלמדנו שהתפקיד של יששכר היה ללמוד תורה. רש"י מתבסס על הרעיון הזה וטוען שכשיעקב בירך את יששכר, הוא התכוון לכך שכמו שחמור גרם הוא חמור בעל עצמות חזקות שיכול לסחוב משאות כבדים – כך ליששכר יהיה כוח רב ללמוד תורה. ומי כמונו יודע שללמוד זה לא קל וצריך להיות חזק כדי לעשות את זה כמו שצריך..." נועה הרהרה לרגע ואמרה, "אם כך, לא מדובר רק בכוח פיזי, אלא גם במשהו שכלי – לשבֶת, ללמוד ולהבין".
"אולי הכוונה גם לסוג של אחריות", הוסיף דורי, "אחריות ללמוד ברצינות".

"כן..." אמרה נועה, והרהרה לרגע. "טוב, ועכשיו, מעניין אותי אם הביטוי חמור גרם במשמעות שאנחנו מכירים היום, מופיע באתר הלשוני, מה אתה חושב?" היא חייכה חיוך שובב ומיהרה להקליד את הביטוי. כעבור כמה שניות עלתה התשובה:

"מעניין איך הפך הביטוי מברכה לכינוי גנאי?" הרהרה נועה בקול, "בכל מקרה, הכרנו היום שני פירושים שונים שלו, אבל בפעם הבאה שאקרא לך חמור גרם תבין למה אני מתכוונת, נכון?" היא חייכה חיוך רחב.
"בטח", ענה דורי וחייך אליה בחזרה, "אני בטוח שתתכווני לכך שאני חרוץ ואחראי בכל מה שקשור ללימודים, כמו יששכר. סוף־סוף אנחנו מסכימים על משהו..."