לפעמים ברגעים קשים, אחד הדברים היפים שקורים בארץ הוא שכולם מתלכדים ונרתמים לעזרת הסובלים, ברגעים קשים העוברים עלינו.
אחת התקופות הקשות בתולדות הארץ היתה בשנים שקדמו להקמת המדינה. הבעיה הייתה שהבריטים ששלטו אז בארץ הגבילו את העלייה ויהודים רבים, בהם ניצולי שואה שלא נותרו להם בית ומשפחה ורצו לעלות לארץ-ישראל  - לא יכלו לעשות זאת.
העולים נאלצו לעבור את תלאות הדרך באניות ישנות, בצפיפות קשה ותוך מחסור במים ומזון. כשהגיעו לארץ לא נתנו להם הבריטים לרדת מהאונייה. בדרך כלל, גירשו אותם לאירופה או לקפריסין למחנה מעצר. ופעם אחת אפילו החזירו אותם לחופי אירופה שמהם העפילו ארצה. לעזרת המעפילים נחלצו לוחמים ומתנדבים תושבי הארץ שהגיעו בסירות אל ספינות המעפילים בעודן רחוקות מהחוף, והעבירו את המעפילים אל החופים בארץ, וכל זה בלילה ובסתר. את העולים פיזרו בקיבוצים וביישובים שבסביבת החוף, ודאגו להסתרתם מהמשטרה והצבא הבריטים.
למרבה הצער נתפסו לא פעם המעפילים בעלותם אל החוף, ונאסרו במחנה המעצר בעתלית, השוכנת לחוף הים התיכון, בין ת"א לחיפה. בפעולה מיוחדת שהיתה בג' בחשוון תש"ו, (1945), פרצו חברי ארגון ה"הגנה" אל המחנה ושחררו יותר ממאתיים מעפילים. המעפילים צעדו בדרך העפר במעלה הכרמל אל קיבוץ בית אורן ואל חיפה.
היום, תוכלו לבקר באתר המנציח תקופה זו ואת המבצעים שלה.
תוכלו לבקר ולראות את המחנה, את השער, את המבנה שבו חוטאו העולים בחומר מחטא (די. די. טי) מחשש להעברת מחלות, ושלושה צריפים ששוקמו ובהם שיחזרו את המגורים במחנה.
האם גם אתם תוכלו להזכר בארוע  שבו הרגשתם שאנשים התאחדו ונרתמו לטובת משהו מתוך אכפתיות ומעורבות הדדית?