שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם בָּאוּ לְדִין לִפְנֵי מַלְכָּם.
אֶחָד אָמַר: "אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! קָנִיתִי בַּיִת מֵאָדָם זֶה, וּמָצָאתִי בְּתוֹכוֹ אוֹצָר - מִיָּד קָרָאתִי וְאָמַרְתִּי לוֹ קַח אֶת הָאוֹצָר, שֶׁלְּךָ הוּא!".
וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: "לֹא שֶׁלִּי הוּא הָאוֹצָר; הֲרֵי אֶת הַבַּיִת וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ מָכַרְתִּי לְךָ - קַח אַתָּה אֶת הָאוֹצָר!".
קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם, אָמַר לוֹ: "יֵשׁ לְךָ בֵּן?";
אָמַר לוֹ: "כֵּן".
קָרָא לַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ: "יֵשׁ לְךָ בַּת?";
אָמַר לוֹ: "כֵּן".
אָמַר לָהֶם: "יֵלְכוּ וְיִתְחַתְּנוּ זֶה עִם זֶה, וְיִקְּחוּ שְׁנֵיהֶם אֶת הָאוֹצָר".