המזבח הוא מִשְטָח העשוי, בדרך כלל, מאדמה או מאבן, ועליו היו מקריבים זְבָחִים (קוֹרְבָּנוֹת) לאלוהים. בימי קדם, לפני הקמת המשכן ובית המקדש, היו נבנים מִזְבְּחוֹת בשדה הפתוח, והעם עצמו היה מקריב את הזֶבַח. אך עם הקמת המשכן, ולאחריו בית המקדש, נאסר על העם להקריב קורבנות במקומות אחרים, ורק הכוהנים היו מקריבים על המזבח שבמשכן (ויותר מאוחר במקדש).
שלושה דברים שכדאי לדעת על המזבח:

• במשכן היו שני מזבחות, שניהם היו עשויים עץ, אולם האחד היה מצופה זהב והשני נחושת. כשנבנה בית המקדש היו גם בו שני מזבחות: האחד נבנה מאבני גזית לא מסותתות (שלא נחתכו בברזל). השני, אשר שימש להקטרת קטורת בלבד, נבנה מעצי שיטים (שיטה) וצופה בזהב.
• על פי מנהג קדום, רוצח שנמלט היה מוצא מקלט מרודפיו בכך שהחזיק בקַרְנוֹת המזבח, וקדושתו - של המזבח הגנה עליו. עם זאת, התורה אוסרת מקלט כזה על הרוצח במֵזִיד (שהייתה לו כוונת זָדוֹן, כלומר – רצח בתכנון מראש).
• מה משותף לבית שלנו ולבית המקדש? שולחן הארוחה המשפחתי, והארוחות הנערכות עליו נחשבו כסמל ותחליף למזבח בבית המקדש. מכאן נולד המנהג שלא לשבת על השולחן, בגלל קדושתו.