בפרשת נַשֹׂא מצווה ה' על בני ישראל להוציא מתוך המחנה אנשים הנמצאים במצבי טומאה שונים, כדי שהמחנה יישאר קדוש.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה
כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב, וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ.
מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם,
וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם.
וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

לאחר שאנשים אלה היו נרפאים ומטוהרים הם היו חוזרים אל המחנה.