"נו, מה חדש?" שאל אבא את דורי ונועה בארוחת הערב.
"היום בחרנו את הסיפור שיְיַצג את הכיתה שלנו בתחרות הסיפורים", סיפר דורי, "וכצפוי נבחר הסיפור של רחלי".
"ומי נבחר בכיתה שלכם?" שאל אבא את נועה.
"בסופו של דבר, נבחר הסיפור של עֵדֶן", ענתה נועה.
"למה 'בסופו של דבר'?" שאל דורי, "מה הייתה הבעיה?"
"מה לא שמעתָ?" התפלאה נועה, "בכל בית הספר דיברו על זה! היום, ממש לפני שהיינו צריכים להצביע, המחנכת שלנו, אפרת, מצאה בתא שלה מכתב ובו השמצות על עדן. היה כתוב בו שהסיפור שלה אינו מקורי, שלא ייתכן שהיא המציאה סיפור כזה לבדה ושהיא העתיקה אותו מִספר סיפורים באנגלית לכיתה ה'. אבל אפרת ביקשה מאליס, המורה לאנגלית, לבדוק אם זה נכון, ואליס בדקה ואמרה שעדן לא העתיקה ושאין סיפור כזה בספר אנגלית. אז בסופו של דבר... כל המהומה הזאת רק הועילה לעדן, כולם דיברו על הסיפור שלה ואמרו שהוא מצוין. ובסוף היום, הצבענו, וכמובן שהיא זכתה".

"מישהו בא לקלל ונמצא מברך" אמר אבא.
"הי, זה בדיוק הביטוי שאפרת הכתיבה לנו בשיעור פרשת השבוע", אמרה נועה, "היא אמרה שהוא קשור לפרשה וביקשה שנמצא את הקשר... אבל לי נראה שהיא התבלבלה. כבר קראתי פעמיים את פרשת בלק ולא מצאתי את הביטוי".
"את צודקת", צחק אבא, "הביטוי בא לקלל ונמצא מברך לא מופיע בפרשה הזאת וגם לא בפרשות אחרות".
"אם ככה, אין לי שעורי בית!" אמרה נועה בשמחה, "אני הולכת לשחק במחשב".
"רגע ,רגע", קרא אבא אחריה, "אבל אפרת בכל זאת צודקת".
איך זה יכול להיות?" התאכזבה נועה.
"בואו נראה, אולי נמצא משהו במחשב", אמר דורי.
כשהתיישבו שלושתם ליד המחשב, הקליד דורי את הביטוי ומיד הופיעה ההגדרה על המסך:

"זה בדיוק מה שקרה לעדן. מישהו רצה להזיק לה ולגרום לסיפור שלה להיפסל, אבל בסופו של דבר הוא רק הועיל לה ועזר לסיפור שלה להיבחר..." אמרה נועה.
"אז אם כבר קראתם את פרשת בלק, בטח תוכלו להסביר איך הביטוי הזה קשור אליה", אמר אבא.
"אהה..." אמר דורי, "בָּלָק, מלך מואב, ביקש מבִּלעם הנביא והמכשף לקלל את עם ישראל, אבל ה' החליף את הקללה בברכה, ובלעם מצא את עצמו מברך את עם ישראל".
"נכון מאוד", אמר אבא, "אף על פי שבלעם, היה נביא לא־יהודי הוא שאמר את הפסוק המפורסם שאנחנו אומרים כל יום בכניסה לבית הכנסת: 'מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (במדבר, פרק כ"ד פסוק ה')"
"עכשיו אני מבינה", אמרה נועה ופתחה את התנ"ך, "לכן בלק התרגז כל כך. תקשיבו, אחרי שבלעם בירך את עם ישראל כתוב:

"נכון", סיכם אבא, "בסופו של דבר, בלעם בירך ולא קילל. סוף טוב, הכול טוב... גם לבני ישראל במדבר וגם... לעֵדֶן!"