אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר אֶל לִבִּי,
וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתִּשְׁאָב;
וָאֹמַר אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי נָא!
וַתְּמַהֵר וַתּוֹרֶד כַּדָּהּ מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר: שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה.
וָאֵשְׁתְּ, וְגַם הַגְּמַלִּים הִשְׁקָתָה.
 
… וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה,
וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ.