מקובל במָסוֹרֶת היהודית, שכאשר מתפללים - עומדים כְּשֶהַפָּנִים לכיוון בית המקדש בירושלים. במשך מאות השנים שבהן חיו רוב יהודֵי העולם מחוץ לארץ-ישראל, קיבל כִּיווּן התפילה חֲשִיבוּת רבה. בִּתְפוּצוֹת ישראל באירופה ובצפון אפריקה, למשל, כִּיווּן התפילה הוא מזרחה, מפני שמקומות אלו נמצאים מִמַעֲרָב לארץ-ישראל. לכן, ניתן למצוא בבתי כנסת רבים, ואף בבתים פרטיים, שֶלֶט מְעוּטָר ועליו הכִּיתּוב "מזרח", והוא תלוי על הקיר המזרחי של הבית. זאת -  כדי לְכַוֵון את המתפללים (כמו השלט המופיע בתמונה).
מעניין לדעת ש:

• הַתַלְמוּד הַבַּבְלִי, נכתב בְּבָּבֶל (עיראק של היום).  ארץ זו נמצאת ממזרח לארץ-ישראל, לכן, כאשר מזכירים את ארץ-ישראל בַּתַלְמוּד הַבַּבְלִי משתמשים במושג "מַעְרָבָא", כלומר: ארץ-ישראל היא מִמַעֲרָב לבָבֶל. משום כך, הופנו כל התפילות בבבל לְכִיווּן מערב.
• מי שנמצא בתוך ירושלים עצמה מתפלל לכיוון המקום שהיה בו המקדש, כך שאנשים הגרים בשכונות שונות של העיר, פונים, למעשה, לכִיווּנִים שונים, הכול בהתאם לַמִיקוּם שלהם בְּיַחַס להר הבית.
• ישנה גישה הטוענת כי המוסלמים נהגו גם הם להתפלל לְכִיווּן ירושלים והר הבית, ובתקופה מאוחרת יותר הועבר כיוון התפילה אל מֶכָּה.