"כן, בהחלט", אמרה אימא לתוך מכשיר הטלפון, "אני אמנם חשבתי אחרת, אבל בתחום הזה – קָטֹנְתִי, נפעל לפי ההצעה שלך". אימא הפסיקה את דבריה והקשיבה, ואז אמרה: "בסדר גמור, מיכל, להתראות".
אימא סיימה את השיחה, ואז הבחינה בדורי שישב בחדר ונעץ בה עיניים תמהות, "מה אמרת בסוף השיחה?"  שאל דורי, "שהתקטנת?" "שהתקטנתי?" חזרה אחריו אימא בשאלה, אולם כעבור שנייה התחלפה תמיהתה בחיוך, "אה, אתה מתכוון ל'קָטֹנְתִי'?" דורי הנהן. "קָטֹנְתִי", הסבירה אימא, "הוא ביטוי המצהיר ש'אני קטנה', אבל אין הכוונה לגודל הפיזי, אלא למידת השליטה בתחום מסוים". היא הצביעה על הטלפון והמשיכה: "דיברתי עכשיו עם מיכל, מנהלת החשבונות, והייתה בינינו אי־הסכמה על משהו, אך מכיוון שחשבונות הם לא הצד החזק שלי, הצהרתי שבתחום הזה אני 'קָטֹנְתִי' ולכן עדיף לפעול לפי ההצעה שלה".
"מעניין מאין זה בא..." חשב דורי לעצמו, ואימא כמו קראה את מחשבותיו: "אגב, הביטוי מופיע בפרשת השבוע שלנו: כשיעקב עמד להיפגש עם עשו אחרי שנים רבות שלא התראו, הוא פחד מפניו מאוד והתפלל לאל שיעזור לו. בתפילתו השתמש יעקב במילה 'קטֹנתי'.  הנה, ראה בעצמך". אימא פתחה את התנ"ך בזריזות וקראה:

"הבנתי", אמר דורי, "יעקב אומר: 'קָטֹנְתִי', כלומר, לא מגיעים לי כל החסדים שכבר קיבלתי. זה מן ביטוי של צניעות, כאילו אתה מקטין את עצמך. אהה! לכן מתאימה המילה 'קָטֹנְתִי'!"
דורי הרהר לרגע: "זה לא קל כל כך להצהיר על עצמך 'קָטֹנְתִי', זה כמו להודות בחולשה... טוב, נראה לי שקָטֹנְתִי מלהשתמש בביטוי קָטֹנְתִי...."