"הי! שמעתי שלמישהו כאן מגיע מזל טוב", חייך תומר לקראת טליה כשנכנסו לחדר מחשבים. "תודה", חייכה טליה ותהתה לעצמה אם תהיה באתר איזו הפתעה לכבוד האירוע.
הערפל בכניסה לאתר היה מוכר, אבל ריח היין היה חזק כל כך שלרגע טשטש את שניהם. כשהתפזר הערפל, מצאו תומר וטליה את עצמם בחדר קטן ליד אולם גדול ומפואר. שניהם חשבו שזהו המקום המהודר ביותר שראו אי־פעם: הכתלים היו מכוסים בעיטורים צבעוניים ומרהיבים של בני אדם, בעלי חיים וצמחים ועל שולחן במרכז האולם התנוצצו כלי זהב וכלי כסף, ופסלונים של בני אדם ובעלי חיים.
במרכז האולם, בחצי גורן, עמדו עשרות אנשים לבושים לבן, רבים מהם החזיקו גביעי יין. הכול הביטו אל מרכז החדר, שם עמד פרעה לבוש גלימה מהודרת ומרשימה ועל ראשו מעין כתר. מול פרעה עמדו שני אנשים שהיו מוקפים בארבעה שומרים. הם לבשו בגדים פשוטים ונקיים, ידיהם היו כבולות והם הביטו בריכוז בפניו של פרעה. "האנשים בבגדים הפשוטים הם שר האופים ושר המשקים", לחש מישהו מאחוריהם. תומר וטליה, שהיו מורגלים כבר בהסברים מסוג זה, אפילו לא הסתובבו. הם המשיכו להביט בטקס המרתק. " 'וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו' בראשית, פרק מ' פסוק כ' ", ציטט האיש מאחוריהם מהתורה והמשיך להסביר: "ועכשיו יקבע פרעה את גורלם".
פרעה עמד מול שני האסירים, העביר את מבטו ביניהם רגעים ארוכים ולבסוף הרים את שרביטו ועשה מול כל אחד מהם תנועה מהירה. אחד השומרים פנה אל האסיר שעמד מימין וחתך בסכין את כבליו. האיש חייך בהקלה והחל לקוד ולהשתחוות אל המלך. האסיר השני לעומת זאת, פרץ בבכי נורא ונראה מבועת.
פרעה הניף את ידו בתנועה נוספת והשומרים זרזו את השניים והובילו אותם החוצה. "ראיתם?" שאל האיש, "שר המשקים קיבל חנינה, אך דינו של שר האופים נגזר לתלייה".
תומר וטליה היו המומים מהמחזה. "זה נורא", אמר תומר בשקט, "נכון", אמר האיש, "אך זה מה שנהגו המלכים בעבר לעשות בימי ההולדת שלהם. נראה לי שהמִנהגים של ימינו עדיפים, לא, טליה?"
טליה חייכה ונזכרה במסיבת ההפתעה שעשו לה החברות אתמול. בעודה שקועה במחשבות הקיף אותם הערפל ולאחר שהתפוגג מצאו השניים את עצמם שוב בכיתת המחשבים.
"יוּ..." אמרה טליה, "אפילו לא הספקנו לשמוע מי היה הפרשן!" אך התשובה לשאלתה נגלתה לפניהם כשהופיעו המילים על המסך:

"הוא שכח לציין שלפעמים לא ניתנה חנינה..." אמר תומר בשקט.