הסיפור

ניבים של אור

בשפה העברית יש ניבים רבים הקשורים לאור ולחושך. מצאו אותם בסיפור!
  • בסיפור מסתתרים שמונה ניבים הקשורים לאור ולחושך.
  • כאשר תיתקלו בניב, לחצו עליו באמצעות העכבר ובחרו בהגדרה הנכונה.
  • אם בחרתם בהגדרה הנכונה, יידלק נר בחנוכייה.
 
שלום, אני צחי, ואני מדריך בצופים.
בחופשת חנוכה התכוונו החניכים שלי ואני לצאת לטיול. החניכים אספו כסף כדי לממן את הנסיעה באוטובוסים. הם מכרו עוגות ומשקאות ברחובות העיר והצליחו לגייס ארבע מאות שקלים.
"כל הכבוד", אמרתי לחניכים. הכנסתי את הכסף לקופה, ואת הקופה שמתי בארון שבמשרד השבט. נעלתי את הארון.
אך לפני יומיים, כאשר נכנסתי למשרד, ראיתי שהארון נפרץ.
בחרדה בדקתי אם הקופה עדיין נמצאת, ועיניי חשכו... הקופה נגנבה! מה אגיד עכשיו לחניכים שלי? שהם טרחו לשווא? שהטיול בוטל? דמיינתי את אכזבתם והרגשתי נורא. כלל לא ידעתי איך לפתור את הבעיה.
באותו יום הביאו החניכים עוד מאתיים שקלים שהם הצליחו לאסוף, אך הייתי חייב לספר להם שניאלץ לבטל את הטיול כי רוב הכסף נגנב. החניכים כעסו וזעמו אך גם הציעו דרך לשפוך אור על הפרשה ולגלות כיצד נגנב הכסף.
החניכים הציעו לפרסם בכל השבט מודעות המשבחות את החניכים על שכבר נאספו שש מאות שקלים לטיול בחנוכה. כך יחשוב הגנב שהגנבה עדיין לא נתגלתה, ואולי הוא שוב ינסה לפרוץ את הארון.
"אם נתפוס את הגנב", אמרו הילדים, "הוא ייאלץ להחזיר את הכסף שכבר גנב ונוכל לקיים את הטיול". הרעיון מצא חן בעיניי והתחלתי לראות את האור בקצה המנהרה - אולי באמת נמצא את הכסף ונוכל לצאת לטיול.
יואב ונעמה, חניכים שלי, התנדבו להסתתר במשרד בשעות הלילה ולחכות לגנב. נתתי אור ירוק לתכנית שלהם אך בתנאי שהשומר ואני נלווה אותם.
הגענו לסניף בשעה שמונה בערב. הסתתרנו במשרד וכמובן לא הדלקנו את האור כדי שאיש לא יידע שאנחנו שם. החדר היה חשוך מאוד, ואפילו לא יכולנו לראות זה את זה, ממש חושך מצרים! חיכינו בשקט, ופתאום נפתח החלון מבחוץ ולחדר התגנב נער. הוא פתח את הארון ובאותו רגע הדלקנו את האור, והשומר עצר אותו וכבל את ידיו.
היינו מרוצים מאוד - פתרנו את התעלומה, האמת יצאה לאור!
כפי שאתם יכולים לנחש, התפתחה שיחה מאוד לא נעימה בינינו. הנער היה האח הגדול של ילד אחד מהשבט, דווקא לא מהגדוד שלנו. את הכסף הוא גנב כדי לעזור למשפחה שלו שהייתה נתונה במצב כלכלי קשה מאוד.
לאור הדברים שהוא סיפר, הבנתי יותר כיצד קרה מה שקרה.
הרגשתי נבוך.
מצד אחד כעסתי מאוד על הנער. הרי אסור לגנוב! גם הסברתי לו כמה קשה עבדו הילדים כדי לאסוף את הכסף.
אך מן הצד האחר יכולתי להבין את המצוקה שלו וריחמתי עליו.
סיפרתי את הסיפור לחניכים והתייעצנו מה לעשות. לבסוף החלטנו יחד, שמאחר שנאסף יותר כסף לטיול ממה שתוכנן, יהיה אפשר לתת חלק ממנו למשפחה של הנער כדי שיוכלו לקנות אוכל ומתנות לכבוד חנוכה.
הסיפור הגיע לאוזניו של מוציא לאור של עיתון לילדים, והוא מעוניין לפרסם את הסיפור בגיליון הבא.
אבל לי לא נוח עם זה. מה דעתכם?