חזרת - מתחת למרור מניחים את החזרת, וגם היא מזכירה לנו את מרירות השעבוד של אבותינו במצרים. החזרת היא ירק שורש חריף מאוד. אתם מעזים לאכול ממנו? זרוע - על הקערה מניחים עצם צלויה. הזרוע מזכירה לנו את קרבן הפסח, שאכלו בני ישראל בליל יציאתם ממצרים. גם בשנים שבהם בית המקדש היה קיים אכלו מקרבן הפסח. יש שאמרו שהזרוע באה להזכיר את נס יציאת מצרים ואת הפסוק, שמתאר כיצד הוציא האל את בני ישראל: וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה (דברים ה, יד) ביצה - הביצה שעל קערת הפסח באה להזכיר לנו את קרבן החגיגה שהקריבו בבית המקדש בכל חג. כיום אין בית מקדש לעם היהודי, ולכן אנחנו משתמשים בסמלים, שמזכירים לנו את התקופה הזאת. טעם אחר להופעת הביצה על קערת הפסח הוא שהביצה היא מאכל שמסמל אבלות מצד אחד ומחזוריות החיים מצד אחר. על מה מתאבלים? האבל הוא זכר לאבל שהתאבלו בני ישראל בגלל הגזרות הקשות של המצרים. סיבה אחרת היא האבל על חורבן המקדש שבו הקריבו את קרבן הפסח וקרבן החגיגה. כרפס - הכרפס הוא ירק שמטבילים במי מלח בתחילת הסדר. עדות שונות פירשו את המילה כרפס בפירושים שונים. יש שרואים בו תפוח אדמה, אחרים סלרי, בצל, צנון, עלה של חסה, סלק או פטרוזיליה. הכרפס משמש מתאבן - כלומר מטרתו לעורר את התיאבון של הסועדים. הכרפס גם מסמל דברים שונים: אלה שאוכלים פטרוזיליה אומרים שהיא מזכירה את המברשת, שבאמצעותה צבעו את פתחי הבתים בדם לפני מכת בכורות. אחרים טוענים שהכרפס הוא זכר לכתונת הפסים (כר-פס) שעשה יעקב ליוסף. הכרפס, לפי גרסה אחרת, הוא צמח שעיטר את ראשי המנצחים. כך ראוי גם להיות לבני ישראל שגברו על אויביהם. מרור - המרור הוא בדרך כלל עלים של חסה. התורה ציוותה על בני ישראל לאכול מצות ומרור עם קרבן הפסח: 'וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' (שמות יב, ח). 'בהגדה מובא הסבר של רבן גמליאל לאכילת המרור: מרור זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים'. כלומר, המרור המריר והחריף מזכיר לנו את החיים הקשים שהיו לבני ישראל במצרים. חזל קבעו שהמרור צריך להיות צמח שטעמו מתוק תחילה וסופו מר - כך היה גם לבני ישראל. התחלת החיים של בני ישראל במצרים, בימי יוסף, היו טובים. כשהגיע פרעה חדש, 'אשר לא ידע את יוסף', המצרים התחילו להעביד את בני ישראל בפרך, וכך הגיעו הימים המרים. שלוש מצות - ראשונים מניחים את המצות. לפעמים לקערה יש שלוש קומות, ומניחים מצה אחת בכל קומה. יש אנשים שמכניסים את המצות למעין נרתיק בד ובו שלושה מדורים. מדוע שלוש מצות? שתי מצות משמשות ל"לחם משנה" בסעודת הפסח, ואליו מגיעים באמצע ליל הסדר. מברכים על שתי המצות בדיוק כמו שמברכים על שני לחמים ("לחם המשנה") לפני סעודות של שבת וחגים. המצה השלישית היא המצה שתשמש לאפיקומן - אותו חלק מהמצה שמחביאים באמצע ליל הסדר. כשמוצאים אותו סוף כל סוף, האפיקומן הוא הדבר האחרון שאוכלים בליל הסדר (משם אגב, בא שמו של האפיקומן - "אפיקומן" ביוונית הוא מנה אחרונה!). חרוסת - אחרונה־אחרונה חביבה היא החרוסת. החרוסת היא תערובת מעט נוזלית, העשויה מפירות כמו תפוחים ותמרים ויין אדום ומתוק. צבעה של החרוסת הוא חום, וזו הסיבה שבגללה היא מופיעה על קערת הפסח. החרוסת נועדה להזכיר לנו את הטיט - חומר הבנייה שבו השתמשו העבדים היהודיים במצרים. קצת מוזר שמאכל שצריך להזכיר עבדות הוא מתוק, לא?! ובכל זאת יש אנשים שמצאו לזה סיבה. החרוסת המתוקה מזכירה לנו שאף על פי שהעבדות הייתה מרה, החירות (החופש) היא מתוקה. מתכון להכנת החרוסת - http://www.galim.org.il/holidays/passover/haroset.html כל הזכויות שמורות © סנונית (ראה תנאי שימוש)