מלחמת העצמאות
ירושלים הייתה אחד משדות הקרב הקשים במלחמת העצמאות. עשרה אחוזים מהנופלים בקרבות נפלו בהגנה על ירושלים ועל הדרך אליה. העיר הופגזה קשות, ולתושביה חולקו מנות קצובות של מים ומזון בגלל המצור שהטילו הכוחות הערביים על העיר.

העיר החצויה
עם סיומה של מלחמת העצמאות הייתה ירושלים מחולקת. החלק המערבי של העיר היה בידי ישראל והחלק המזרחי ובו העיר העתיקה היה בידי הירדנים. קו הגבול עבר בלב העיר וחצה שכונות, רחובות ובתים. שוב נותקו היהודים מן המקומות המקודשים להם ביותר.
ובכל זאת עוד בעצם ימי המלחמה החליטו שליטי המדינה הצעירה שירושלים תהיה בירתה.
למרות כל הקשיים הלכה ירושלים וגדלה, הלכה והתפתחה. העלייה הגדולה לישראל עם קום המדינה הביאה לעיר תושבים חדשים רבים. בירושלים הוקמו מעברות ונבנו שכונות כדי לאכלס את העולים החדשים.
מיד לאחר המלחמה הועברו משרדי הממשלה לירושלים, נקבע בה מושב הכנסת הוקמו מוזיאון ישראל, מוזיאון "יד ושם", בית החולים הדסה בעין כרם וקמפוס חדש לאוניברסיטה העברית בגבעת רם.

העיר המאוחדת
התפנית הגדולה חלה בשנת 1967 בעקבות מלחמת ששת הימים. אחרי שני ימי לחימה בעיר כבש צה"ל את ירושלים המזרחית כולה. דגל ישראל הונף מעל הכותל המערבי והיהודים יכלו לשוב ולבוא אל המקומות הקדושים. ירושלים הייתה לעיר אחת ובה חיים עד היום אלה לצד אלה יהודים, נוצרים ומוסלמים, חילוניים ומאמינים.
איחוד העיר הביא לתנופה חדשה בפיתוח העיר. העיר העתיקה וסביבותיה שוקמו והפכו למוקד משיכה לתיירים מהארץ ומהעולם. נבנו שכונות חדשות, מבני ציבור חדשים, כבישים רחבים, גנים, ושופצו השכונות שהוקמו בחיפזון בראשית שנות המדינה.
ירושלים הייתה לעיר הגדולה בישראל, למרכז מדיני ורוחני, השואפת להיות עיר מודרנית ומפותחת מצד אחד ומצד שני לשמור על העבר הייחודי שלה.