|
לאחר חורבן בית המקדש
חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה הביא לסיומו של השלטון היהודי
העצמאי בישראל ובירושלים. אלפיים שנה חלפו עד ששב עם ישראל ושלט
בירושלים.
אחרי החורבן הייתה ירושלים לעיר חרבה והרוסה. המדרש מספר שלאחר
שהסתיימו הקרבות על העיר, הרומאים חרשו אותה ופיזרו בה מלח כדי
למנוע כל אפשרות לשקם אותה.
התושבים היהודים, אלה שנותרו בעיר אחרי המצור והקרבות הקשים,
גורשו ממנה. בפעם הראשונה לא הייתה ירושלים המרכז הרוחני של
עם ישראל. המרכז הרוחני עבר לגליל.
בתחילה חיו בעיר רק חיילי הליגיון העשירי של הצבא הרומי. לאחר
מכן התיישבו בה גם בני משפחותיהם של החיילים ואזרחים סורים ויוונים.
עם השנים הצטרפו אל התושבים החדשים גם הנוצרים החדשים שגורשו
מהעיר לפני שפרץ המרד הגדול.
איליה קפיטולינה – ירושלים הרומית-אלילית
בשנת 130 לספירה עבר בארץ ישראל הקיסר אדריאנוס בדרכו למצריים.
הוא החליט לשקם את העיר ולהפוך אותה לעיר אלילית וקרא לה 'אִילְיָה
קַפִּיטוֹלִינָה'. התוכנית הזאת הייתה אחד הגורמים לפרוץ
מרד בר כוכבא . גם המרד הזה נחל כישלון.
העיר הרומית החדשה נבנתה על פי תוכנית עירונית רומית.
על פי התוכנית נבנו רחובות רומיים שעברו לאורכה ולרוחבה של העיר.
לרחובות האלה קוראים 'הקרדו' וה'דקומנוס'. תוכנית הרחובות הזאת
נשתמרה כמעט בשלמותה עד ימינו. חלקים מהרחובות המקוריים נתגלו
בעיר העתיקה של ירושלים בימינו ואפשר לטייל בהם.
בתקופה ההיא לא הייתה ירושלים מוקפת חומה, משום שהרומאים לא
חששו מאויבים. בעיר נבנו כיכרות, שערי ניצחון ומקדשים לאלילים.
אחד המקדשים הוקם במקום שבו עמד קודם לכן בית המקדש.
 חיילים רומיים
ירושלים הביזנטית
בתחילת המאה הרביעית לספירה השתלט הקיסר הרומי קונסטנטינוס על
כל החלק המזרחי של האימפריה הרומית הגדולה שנקראה ביזנטיון.
הוא העביר את בירתו מרומא לעיר קושטה (בטורקיה של היום) וקרא
לה קונסטנטינופוליס על שמו. התקופה הזאת נמשכה כשלוש מאות שנה,
וירושלים הלכה וגדלה ואוכלוסייתה גדלה אף היא, אבל ליהודים היה
אסור להתיישב בה.
קונסטנטינוס היה נוצרי אדוק. בזמנו הפכה הנצרות מדת אסורה ונרדפת
לדת הרשמית של האימפריה הביזנטית. השינוי הזה השפיע גם על ירושלים
וגם היא הפכה מעיר אלילית לעיר נוצרית.
נוצרים מרחבי העולם החלו לבוא לירושלים כדי לבקר במקומות שבהם
הלך ישו. אנשי הדת הנוצרים איתרו
את המקומות הקדושים כגון 'דרך הייסורים' (וייה דולורוזה) שבה
הלך ישו בדרך למותו ונשא את הצלב על גבו, את מקום קבורתו של
ישו ואת המקום שבו הוא נתפס על הר הזיתים. בכל מקום הם הקימו
כנסיות. הכנסייה החשובה ביותר שהוקמה בירושלים היא כנסיית
הקבר. היא נבנתה בפקודת הקיסר קונסטנטינוס ואימו, הקיסרית
הלנה. – המרכז הדתי של ירושלים עבר מהר הבית אל הכנסייה הזאת.
ציור של הקיסר קונסטנטינוס ליד הצלב
הכיבוש הפרסי
תקופת הפריחה של ירושלים באימפריה הביזנטית הסתיימה בשנת 614
לספירה לאחר שהפרסים כבשו את הארץ מידי הרומאים. כיבושה של ירושלים
היה עקוב מדם ואלפים מתושביה נטבחו.
כנסיות רבות ובהן כנסיית הקבר ניזוקו.
הפרסים שלטו בעיר במשך חמש עשרה שנים, עד שנת 629, ואז החזיר
הקיסר הרקליוס את השלטון הביזנטי אל העיר. אולם כעשר שנים אחר
כך, בשנת 638, נכנעה ירושלים לצבאותיו של כוח חדש שעלה על בימת
ההיסטוריה: הערבים המוסלמים.
|
