מי היו המַמְלוּכִּים?
שינויים רבים התחוללו במצריים הרחוקה והשפיעו על העיר ירושלים במשך כשלוש מאות שנה.
החיילים בצבא השליטים האַיוּבִּים של מצרים היו עבדים (מַמְלוּכִּים בערבית), והובאו למצריים ממרכז אסיה. העבדים-החיילים האלה התאמנו באימונים צבאיים קשים ולמדו את יסודות הדת המוסלמית.
בשנת 1250 עשו העבדים-הממלוכים הפיכה בשלטון במצריים ותפסו את השלטון מידי השליטים האיובים.
בשנת 1260 כבשו הממלוכים את ארץ ישראל והיו לאדוניה החדשים של ירושלים.

שלטון הממלוכים בעיר
ירושלים הייתה רחוקה ממרכזי השלטון והמסחר, לכן לא הייתה לה חשיבות כלכלית בשביל הממלוכים. אבל כיוון שהממלוכים אימצו את האסלם והרגישו רגשות דתיים עמוקים, הם פיתחו מאוד את האתרים המוסלמיים הדתיים שבעיר.
אמנם הם לא שיקמו את העיר ולא את מבני הציבור המפוארים שהיו בה בעבר, אבל הם בנו מבנים רבים שפיארו את האסלם הקדושים . הממלוכים שיפצו את המבנים המקודשים לאסלם שהיו על הר הבית, ובנו מבנים חדשים: אכסניות לעולים לרגל, בתי מדרש (בתי ספר) ומבני צדקה. לכל המבנים האלה היה עיצוב מפואר וייחודי: היו בהם שערי כניסה עם גילופי אבן, כתובות מעוטרות וצבעי אבן מגוונים.
לאחר תשעים שנות שלטון נוצרי שבהן אסרו על היהודים לחיות בתחומי ירושלים, שוב הרשו ליהודים לחזור אל העיר. היהודים חיו, כפי הנראה, בסביבות הר ציון. גם קבוצה קטנה של נוצרים חזרה לעיר והתיישבה בקרבת כנסיית הקבר.

מבקרים בירושלים
בתקופה הזאת הגיעו לארץ מבקרים יהודים וכתבו את מה שראו בעיר, ובהם הרמב"ן, מחשובי פרשני התורה של זמנו אל העיר בשנת 1267 וכתב איגרת לבנו המתארת את ירושלים. גם והמטייל אַשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי תיאר את שראה בעיר ירושלים בתקופה הזאת. הדברים שהם כתבו מסייעים לנו עד היום להבין איך חיו בירושלים בתקופה ההיא.