בימי בית המקדש, יום ראש חודש היה יום חגיגי והקריבו בו קרבנות מיוחדים.

כיצד נודע על תחילת החודש לאנשים שחיו מחוץ לירושלים?
בימי קדם לא היה דואר אלקטרוני, לא טלוויזיה ולא טלפונים. אם כן, איך הודיעו על תחילת החודש לתושבים הרבים בארץ ישראל ואף רחוק יותר כמו בבבל?
ההודעה על ראש החודש עברה באמצעות הדלקת משואות (מדורות).
המשואה הראשונה הודלקה בירושלים. אנשים שחיו בקרבת הר הסרטבא שבבקעת הירדן, המתינו לאות וכשראו את המשואה מכיוון ירושלים, הדליקו אף הם משואה. וכך הלאה וכך הלאה עד שהידיעה עברה בכל הארץ.

האם שיטת המשואות תמיד עבדה?
כפי שאתם בוודאי יכולים לתאר לעצמכם - השיטה הייתה קצת בעייתית.
עם השנים נתקלו בקושי בדרך העברת המסר החשוב, ולכן החליטו להודיע לעם בדרך אחרת - באמצעות שליחים.

מה קרה אחרי חורבן בית המקדש?
לאחר חורבן בית המקדש השני היה קשה להמשיך להודיע על ראש החודש כמו בעבר.
החכמים הבינו שאין בררה אלא לחשב מראש את תאריכי ראש החודש ולקבוע את לוח השנה העברי.
רבי הלל בן יהודה הנשיא נאלץ בשנת 359 לספירה לבטל את השיטה שבה קידשו את החודש אחרי עדות של אנשים שראו את ה"מולד". הוא הנהיג במקום זה "חשבון קובע". חכמים הבקיאים בתורה ובחקר הירח והשמים התכנסו יחדיו וחישבו מתי חל מולד הלבנה בכל חודש.
זאת הייתה ההתחלה של לוח השנה העברי כפי שאנחנו מכירים אותו היום...


קראתם די הרבה דברים חדשים - נכון?!
רוצים לראות אם אתם זוכרים הכול?
השלימו את סיפורו של שמוליק, ילד (דמיוני) שחי מזמן, מזמן, בימים שבית המקדש היה קיים!
קדימה לפעילות!

ומה אנחנו עושים היום בראש חודש?
קראו על כך בדף שלאחר מכן...